יום ראשון, 10 באפריל 2016

בוקר עיון בנושא "השמחה" - הנחיית לימוד כהערכה חלופית בפרק "להיות טוב יותר"

ערב פסח, כולם טרודים, הבגרות בפתח, ואני רוצה לשתף דווקא בעוד הערכה חלופית שנעשתה לאחרונה והפעם באולפנה לאומנויות בירושלים. 
השנה זו הפעם הראשונה שמחשבת ישראל נלמדת באולפנה. מרבית התלמידות שם לא בדיוק גדלו עם ספר הכוזרי על הברכיים. אך טבעי שהחומר יהיה זר להן וקשה מאוד להצלחה בבגרות. 
המזל שלהן היה כפול. א' שהן לומדות בתוכנית החדשה ויש להן בגרות בהערכה חלופית. ב' שיש להן מורות מצוינות שפתוחות לשינויים ואתגרים
פרק הלימוד הנבחר היה פרק שלישי ב'אמונה וגאולה' – "להיות טוב יותר". הפרק עוסק ביחסי דת ומוסר  ומסתיים בעיון במידות השמחה, הענווה והאהבה. בחלק הראשון עסקו בכיתה בתהליך התיקון האישי. התלמידות חיפשו שו"תים ברשת האינטרנט שעוסקים בשאלות גולשים בתחום תיקון המידות. הן היו צריכות לנתח את התשובה של הרב המשיב ולכתוב תגובה משלהן לשואל. כל זאת על סמך המקורות שלמדו בכיתה כמובן. בחלק השני התלמידות התמקדו במידת השמחה ולקראת חודש אדר הפיקו לימוד משותף עם כיתות ז' בנושא. הן טוו מתוך המקורות מהלך לימודי, עם שאלות מנחות, סיפורים ודוגמאות מהחיים והתאמנו על הנחיה של חבורת לימוד

בבוקר הלימוד התלמידות סידרו את הכיתות ללמידה קבוצתית, ערכו את הכיבוד שיחמם את האווירה ולימדו. פשוט לימדו שלשה דפי מקורות מלאים. ישבתי עם הקבוצות ואי אפשר היה שלא להתרשם. הן מבינות. קוראות טקסטים מורכבים בשפה רהוטה. מסבירות אותם לתלמידות צעירות. נותנות דוגמאות מהחיים. שואלות שאלות מנחות ומשיבות לשאלות מן הלומדות. אין טרמפיסטיות שנותנות לחברה לשאת לבד בעול. להפך- יש התלהבות ורצון להוסיף הסבר או דוגמא. להשלים את התמונה
ולא, אני לא תמימה לחשוב שהן כיסו את סוגיית דת ומוסר מבחינה הגותית-פילוסופית, אבל אני לגמרי בטוחה שגם באלטרנטיבה של הבגרות בכתב, הקבוצה הזו לא הייתה ממצה את הסוגיה.
אחרי שסיימו את ההנחיה של הלימוד ישבתי איתן בכיתה ומה שאמרו התלמידות בכנות (ואפילו בהתרגשות) נראה כאילו העתיקו והדביקו מתוך ספרי התיאוריה על יתרונותיה של הערכה חלופית.
הנה קצת טעימות מדבריהן של מור, הדס, מאיה, אלמוג, מעין וטליה:
 הלוואי וכל הלימוד היה הערכה חלופית   לבגרות אני לומדת יומיים ושוכחת הכל, כאן אני בתוך הנושא כבר יותר מחודש  אין מצב שאשכח את מה שלמדתי למדתי הרבה יותר טוב את החומר בשביל לא לעשות פאדיחות כשאני מלמדת סיפוק, זה מה שהרגשתי, הבנות שלימדתי הבינו והתלהבו וראיתי שאני מסוגלת ללמד  הפנמתי את החומר, חשבתי עליו הרבה, חיפשתי דוגמאות מהחיים שלי כדי להסביר לצעירות  נוצר לנו קשר עם כיתות ז'. בכלל לא הכרתי אותן  למדתי את החומר ממש טוב אבל כשלמדתי איתן הבנתי טוב יותר איזה שאלות הן הביאו! הייתי חייבת לענות להן...
אגב, הייתה לתלמידות טענה אחת נגד השיטה- היא דורשת מהן יותר ולכן יוצרת עומס. מבחינתן חיסרון מבחינתי עוד נקודת זכות.
אז מה היה לנו כאן? למידה של המקורות, הבנה וזכירה, הפנמה והשלכה לחיים, יישום הידע בהקשר חדש,  פיתוח ההבעה בעל פה ובכתב, מיומנויות תקשוב ואיתור מידע ברשת, חשיבה ביקורתית ונקיטת עמדה, פיתוח התקשורת הבינאישית ועבודת הצוות, הקשבה, נתינה וביטחון עצמי. עוד משהו?
כן עוד משהו. ישנו ערך מוסף שהתלמידות לא מודעות אליו. הערך של השיטה עבור המורות, שהרגישו איך המערכת מפנה להן מקום ללמד מה שחשוב בעיניהן, להרחיב בו בהעמקה בלי לרוץ הלאה כדי להספיק עוד חומר. הן בחרו נושא שנותן להן אור בעיניים והוא עבר מהן אל התלמידות.   
האם אני מסיקה מכל זה שחלופות הערכה הן טובות ללמידה? לאו דווקא!  המסקנה שלי היא שחלופות הערכה יכולות להיות טובות ללמידה. כי הערכה חלופית היא צל"ש או טר"ש. אם המורה מבין את הכלי ומשתמש בו ברצינות, ביעילות ובחכמה הוא נהדר. אם לא הוא בזבוז זמן ועבודה בעיניים
לא כל בתי הספר מזדהים עם השיטה וחלקים אחרים לא יודעים כיצד ליישם אותם. הזדמנות להזכיר שאנחנו כאן גם בשביל זה. עשרות בתי ספר בחרו השנה להיעזר בצוות ההדרכה כדי לבצע בצורה נכונה יותר את ההערכה החלופית. רבים מהם מדווחים על חוויה חיובית מאוד, שבנתה את האמון בדרך ואת הרצון להמשיך להתמקצע בה.  
אם גם אתם עשיתם או עומדים לעשות הערכה מעניינת, ספרו לנו, הזמינו לתצפית, שלחו תוצרי למידה ונשמח לספר לכלל מורי מחשבת ישראל על פועלכם.