עקרונות בהנחיית דיון בכיתה

עקרונות בהנחיית דיון בכיתה- חלק א'

מי לא אוהב לקיים דיון בכיתה? הדיון הוא חלק בלתי נפרד מהוראת מחשבת ישראל. הוא מחייה את השיעור ומביא לשיתוף התלמידים. מצד שני לא פשוט להפוך את זמן הדיון ללמידה בעלת ערך. מחקרים ידועים הצביעו על כך שמורים חושבים שהם מנהלים דיון בעוד שרוב הזמן הם מדברים או שואלים שאלות רטוריות. הדיון נחווה הרבה פעמים כחימום לקראת החלק הבא בהרצאה של המורה (תודה... יפה... לא בדיוק... אסביר...) מה עוד שפעמים הדיון מתנהל בין המורה למספר מועט של תלמידים. לעיתים הוא נודד הרחק מן החומר לשאלות חשובות ולא חשובות  ולפעמים, אם נודה על האמת, התלמידים לומדים איך לנצל את ה"דיון" כדי לשרוף זמן שיעור...

אז מה עושים כדי לנהל דיון אפקטיבי בכיתה?

בשדה החברתי קיים כלי עבודה נפלא שנקרא "הנחיית קבוצות". זה כלי מפותח מאוד שניתן להיעזר בו כדי לנהל דיון משמעותי בכיתה. מניסיון –אין הכוונה שכל השיעור ינוהל בדרך הזו אלא רק קטעי דיון. מי שמבצעת או מבצע דיון לפי עקרונות אלו רואה ברכה גדולה. זה לא קורה ביום אחד, אבל אחרי שמתרגלים לא מבינים איך עשינו את זה קודם..?

אני רוצה להציג בפניכם צעדים ראשוניים בהכנת דיון אפקטיבי-

א.      מטרות הדיון:

בשלב הראשון אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג מהדיון. לא חייבים לבחור דבר אחד אבל צריך לזכור שאי אפשר להשיג הכל ...

•       1.            לפתח מעורבות וחשיבה עצמית. 
•       2.            להכיר את הקבוצה והיחידים
•       3.            להעמיק את ההבנה/ החיבור האישי  (הבעת רגש או דעה)
•       4.            לעודד תקשורת בתוך קבוצת הלומדים
•       5.            אחר?

לאור המטרות שאני שמה לעצמי אכין את הדיון וגם... נשארת פתוחה להפתעות. כמנחה, הדיון לא בידיים שלי ולפעמים אגלה שהקבוצה במקום אחר. (לדוגמא לי חשוב שהן תבענה דעה אישית אבל הן עדיין בשלב של חוסר ביטחון והתמקמות. במקרה כזה אשנה את מטרת הדיון ליצירת סביבה בטוחה להבעת דעה).

ב.       תכנון מוקדם :

בשלב השני אני מתכננת את הדיון. לא מסתפקת ב"מה דעתכם על דברי הרמב"ם?" אלא מכינה שלד דיון שיכלול:

•       1.            לוח זמנים- כמה זמן יוקדש לדיון, כמה לכל שלב ומתי להיערך לסגירה?
•       2.            פתיחה- כשמה כן היא פותחת את הראש. לא שאלת כן או לא. אני מגדירה את הנושא לאור המטרה ומנסחת שאלה בהירה וקובעת את אופן התגובה (סבב, מי שרוצה, שיחה בזוגות וכו')
•       3.            תסריט משוער- החלק הכי קשה בהכנה- לשער התפתחויות אפשריות ולתכנן בגדול כיצד אגיב בצורה נכונה להתפתחויות.
•       4.            איסוף- תמיד להשאיר זמן לאיסוף של המורה. לא הערכה אלא המשגה של מה שנאמר.

ג.        מהלך הדיון

ברגעי הדיון אני מחליפה כובע או כיסא או כל מטאפורה שנוחה לכם ממורה למנחה. משתדלת שלא ידברו איתי אלא אל הכיתה. לא מביעה עמדה. לא תומכת או מתנגדת. לא משבחת תשובה ולא שוללת. לא משלימה חוסרים או מדייקת תשובות. מה אני כן עושה? מנהלת את התהליך וזה המון!   

לדוגמא:
- מציפה נושא, מעבירה נושא.
- קובעת  את סדר הדוברים (א' אמרה כך וכך מה דעתכן? .. האם יש מישהי שחושבת אחרת...? וכו' וכו'.  
- מבצעת המשגות אישיות וקבוצתיות ("עולה כאן חוסר אמון לגבי האפשרויות ליישם את הרעיון הזה במציאות" או "מיכל טענה שמשמעות החיים היא עניין אישי ובעיני רונית התורה היא זו שקובעת את משמעות חיינו").
- שואלת שאלות להבנה (האם התכוונת ש...)
- ולהרחבה (שאמרת.. מה התכוונת? תני לנו דוגמא אחת ש...?)
- מזהה קול קבוצתי וקשובה אליו (התנגדות/הסכמה/חוסר עניין/פחד/התלהבות וכו)
- נותנת ביטחון והגנה במידה הנדרשת.
- מכילה התנגדויות.

שלב אחרון סיום, סיכום ואיסוף:

ישנם שני סוגים של אתנחתאות- באמצע התהליך ובסופו.  

תפקידו של  סיכום/איסוף ביניים הוא מעבר לקראת שלב הבא בדיון בהתאם לתכנון המוקדם או להתפתחויות בשטח (מיצוי, צורך של הקבוצה וכו'). תפקידו של הסיכום בסוף הדיון הוא לחתום את התהליך.  

יש הבדל בין סיכום, איסוף וסיום ולעיתים נעשה את שלושתם יחד.

האיסוף הוא ההמשגה/הדהוד של מה שנאמר ברמה האישית או הקבוצתית- שמענו עמדות לגבי ... היו שאמרו.. והיו שכך... היה פה קול דומיננטי שסבר ש... וכדו'.  

הסיכום הוא ההזדמנות של  המנחה להביע את דעתו (לא הכרחי) או לתת ביטוי לפירות האיסוף (אני שמה לב שטקסט שלמדנו עורר בכן אי נוחות ואפילו כעס)

הסיום- הזדמנות להשמעת הקול של המנחה בד"כ בשיעור כאן יעבור לשלב שבו המורה מתווך את הידע שלו לתלמידים.

בפעם הבאה –

על תגובות מאתגרות ודרכי התמודדות בהנחיית דיון.

על שיטות התערבות של המורה בדיון.    

ועל היכולת ללוות תהליך אישי בתוך הקבוצה.