להצמיח לומד עצמאי - פיתוח יכולת הלמידה העצמית של הטקסט

                                                                                                      כתבה: עירית הלוי 
עם פרוץ ההערכה החלופית לחיינו המקצועיים עולה השאלה- אילו מיומנויות חשוב לי להקנות לתלמידים שלי?

כל עוד לימדנו חומר (שלא אנחנו קבענו) ותלמידנו נבחנו על ידיעת החומר (שלא אנחנו בחרנו) לא היה מקום לשאלה הזו. אבל כיום , כשאנחנו נדרשים להעשיר את התפקודים של התלמידים שלנו מעבר לידע, עולה השאלה – איזו מיומנות חשוב לי להקנות להם?

ברשומה הזו אני מבקשת להתייחס לנושא שעולה מצד מורים רבים והוא יכולת הלמידה העצמאית של הטקסט.

מה משמעותה של יכולת זו? 

איך נלמד אותה את התלמידים? 

ולסיום- איך נעריך את תוצאות הלמידה?

 קודם כל יש לשים לב לכך שלא מדובר במיומנות אחת אלא ברצף מיומנויות שיחד מייצרות יכולת הבנה עצמאית של טקסט.

מיומנויות היסוד הן כישורי שפה- הבנת מילים קשות, הבנת הקשר של מילה במשפט, הבנת מבנה תחבירי של משפט וכדו'

מיומנויות מסדר שני נוגעות ליכולת להבין את הרעיון של הטקסט ולא רק את המילים - הבנת רצף לוגי של פיסקה, הבחנה בין טענות ועובדות, הבחנה בין נימוקים ומסקנות. וגם להבין את ההקשר שבתוכו הטקסט נכתב. למי הוא נכתב? מה רצה הכותב לומר?

מיומנויות מסדר שלישי הן היכולת להגיב לטקסט- לשאול עליו שאלות. להשוות אותו לטקסט אחר. להשלים את החסר בו ממקום אחר. להביע דעה ביחס לנאמר בו. להתרגש ממנו.

מיומנויות מסדר רביעי נוגעות ליכולת לעשות שימוש בטקסט בהקשר חדש- להסיק ממנו מסקנות להקשר אחר, לכתוב שיר בהשראתו, לכתוב מאמר דעה בנושא אקטואלי בהסתמך עליו, ללמד אותו לאחרים, ליישם את הנאמר בו בסיטואציות מהחיים וכדו'..

נראה מסובך?

כולנו עושים את זה כל הזמן.

קוראים טקסט, מבינים את המילים ואת הרעיון, שואלים, משווים, חושבים, מגבשים דעה ומשתמשים בו באלף ואחת דרכים. כל שנדרש לנו הוא להיות מודעים למה שאנחנו עושים כהרגל ולהנחות את התלמידים לעשות זאת בעצמם.

אז איך בונים תוכנית הוראה של פרק במחשבת ישראל ללמידה עצמית? הנה כמה הצעות ואשמח מאוד אם תוסיפו בתגובות עוד מנסיונכם-

(1)   מתרגלים עבודה עם משפט בודד- רושמים עם הלוח או בדף ועוברים ביחס אליו את השלבים- פירוש מילים, תחביר, הקשר, טיעון, עובדה, מסקנה, איזה רגש הוא מעורר? מחשבות? שאלות? תרגיל כתיבה בעקבותיו וכדו'...

(2)   דף מנחה לחברותא – לא דף עם שאלות שאומר מראש מה המורה מצפה אלא דף של שאלות פתוחות:

מה הבנתם מהקטע המסומן? מה הקשר שלו לסיפור שבהמשך? מה אמר הכותב? וכדו'ו

העיקר – הדף מוגש כמו מבחן. המשוב של המורה על הדף מלמד איך לעשות את זה טוב יותר בפעם הבאה.

(3)   עבודה עם קטע שלא נלמד מראש (אנסין) – אפילו קצר וקל !  הכל לפי רמת הכיתה.
אפשר לתת שאלות ואפשר בדרכים יצירתיות יותר – לתת לתלמיד לשאול שאלה/לחפש קטע בנושא דומה ולהשוות/לאתר את המקור וההקשר באינטרנט. ואפשר בדרך עוד יותר פתוחה – לתת קטע או משפט ולא לשאול כלום . התלמיד צריך לכתוב שלשה עמודים בתגובה לקטע ללא שום הנחיה מוקדמת (אמיתי לגמרי- שיטה מקובלת בהוראת פילוסופיה בצרפת). 

כמו קודם - עיקר הלמידה הוא המשוב של המורה. להצביע על נקודות של ביצוע לא איכותי מספיק ולהנחות איך עושים זאת טוב יותר.   

(4)   הכנה של מערך שיעור לסיכום למידה של כמה מקורות. אפשר מערך כתוב ולשים דגש על הלוגיקה היצירתיות והכתיבה ואפשר בעל פה ואז הדגש הוא על יכולות תקשורתיות (בעבודה כמו זו התרגיל לא מספיק ללמידה הכרחי משוב של המורה לאורך כל התהליך כדי שהתלמיד ירכוש את המיומנות)  

(5)   תרגילי כתיבה – מכתב להוגה, נייר עמדה וכדו' . מעין עבודות קטנות שכדי לכתוב אותן חייבים להבין את הטקסט.

העיקר בכל אחת מהשיטות הוא המיקוד:

(א)   המורה והתלמידים יודעים על אילו מיומנויות אנחנו עובדים עכשיו.

(ב)   שיטת ההוראה מתאימה כדי לפתח את היכולות הללו .

(ג)    ההערכה נעשית באמצעי שבודק את היכולות הללו בדיוק

(ד) המשוב לתלמידים הוא על הפגנת יכולת במיומנויות שאותן הצבתי.

דוגמא- אני רוצה לפתח בהם יכולת לנקוט עמדה? אלמד בכיתה איך לנסח את העמדה, איך לנמק, אעביר משוב/אתן להם למשב נימוק שלא תקף, לא משכנע, לא קשור, אסביר למה העמדה לא הגיונית (לוגיקה), לא קשורה לטקסט (הסקת מסקנות), חד מימדית (ואיך בונים עמדה מורכבת- מצד אחד מצד שני), אבחן הערכה מתאימה כמו דיבייט/משפט פומבי וכו'

ולסיום - טיפ -  עדיף תמיד לעשות מעט ובאיכות גבוהה! בשביל זה יש הערכה חלופית.    

הצעה לשימוש בסרטונים – המתאימים להוראת פרק א' בחוברת "אמונה וגאולה"

כחלק מן הרצון שלנו להפוך את הלמידה במחשבת ישראל לחווייתית ומשמעותית אנו משתדלים לגרום לטקסטים להיות רלוונטיים לחיי היום יום של התלמידים.

כמובן שניתן לעשות זאת בדרכים רבות ומגוונות.

בפוסט זה ברצוני להעלות מספר הצעות לסרטונים שיכולים לסייע לנו לחבר ולהנגיש לתלמידים את החומר הנלמד (בפוסט זה אתמקד בסרטונים המתאימים לפרק הראשון בחוברת אמונה וגאולה).

מעבר לעובדה שהתלמידים אוהבים ולפעמים אפילו מתרגשים מצפיה בסרטונים (במידה והם מוצלחים כמובן) אנו כמורים יכולים וצריכים לעשות שימוש מושכל בכלי זה. שימוש בסרטון בכוחו להוות פתיחה טובה לשיעור, כזו שתכניס את התלמידים לנושא ולאווירה המתאימה ובכך תשרת את המשכו של השיעור. אולם ניתן למעשה להפיק מסרטונים הרבה יותר.

כך למשל, ישנם קטעים בחוברת הדורשים הקדמה והסברי רקע. לעיתים, הסבר מילולי שלנו יהיה משעמם וגם לא יהיה ממצה מספיק. אחד היתרונות של הסרטון, הוא אפשרותו להעביר תכנים או מסרים באופן מהיר וחודר יותר.

הסרט יכול להוות פלטפורמה לדיון ערכי וחינוכי או פתח לתרגיל כתיבה אישי.

ניתן גם להשתמש בסרטון כב'משל שיפוטי'. לאמור: הסרטון מציג איזו מציאות ניטראלית שלכאורה אינה קשורה לחיי התלמידים ובכך מאפשר דיון נינוח וקליל יותר על מה שמוצג בו. בשלב השני יחשוף המורה את היות הסרטון משל לנושא הנוגע בחיי התלמיד. דיון שיבוא על גבי הדיון הראשון, יהיה מן הסתם מעמיק וכן יותר.

מה שחשוב הוא שאנו כמורים נתייחס ברצינות לסרטונים אותם אנחנו בוחרים להציג בכיתה נבחן את מידת התאמתם לנושא,  נבדוק שהם אכן משיגים את המטרה אליה אנו חותרים בשיעור וכמובן נקפיד שהם מתאימים לסוג התלמידים איתם אנו עובדים.

להלן מספר הצעות:

·         הפרק הראשון פותח בפסקה מותך ספרו של יוני נתניהו.

ניתן לפני או אחרי קריאת הטקסט להראות לתלמידים קטע קטן מתוך הסרט מבצע יונתן בו רואים את נתניהו "נואם ציונות" ומסביר לחיילים כמה חשובה המשימה אליה הם ניגשים.

הקטע הזה יכול להוות פתח לדיון מה עשה נתניהו עם אותן תחושות של ריקנות שליוו אותו בגיל צעיר והאם הצליח ליצוק תוכן לחייו.

https://www.youtube.com/watch?v=E0c-2U7nVvk                       

·         בערוץ הראשון שודרה סידרה שנקרת "חוזרים קדימה" הסדרה עוקבת אחר מספר גדול של אומנים שחזרו בתשובה.

לסדרה 4 פרקים לא הייתי מראה פרק שלם בכיתה אך בהחלט ניתן למצוא שם קטעים המתאימים לפרק הראשון – חיפוש אחר משמעות, הריקנות והרעב התמידי לעוד, המאבק בין גוף לנשמה.

(סדרה זו יכולה גם להתאים לפרק השני בחוברת בנושאים מהי אמונה או איך מגיעים לאמונה)

http://www.youtube.com/watch?v=hP2rod53NW4

·         סרטון נוסף שעוסק בתהליכי חזרה בתשובה וחיפוש דרך ומשמעות הוא הסרט "מודה אני" המלווה את הדרך של הזמר שלומי שבת אל האמונה. הסרט מציג מורכבות מסוימת שהרי בסופו של דבר שלומי שבת אמנם מאמין אך לא מקיים מצוות. כלומר ישנה אמונה אך לא מחויבות להלכה, כל מורה יבחן אם נכון עבורו להציג בכיתה מורכבות זו.

https://www.youtube.com/watch?v=jJNfEGh7dq8

·         סדרה נוספת העוסקת בחזרה בתשובה היא הסדרה מקימי המבוססת על ספרה של נועה ירון דיין. גם במקרה הזה לא מומלץ להראות פרקים שלמים, אך ניתן למצוא קטעים שיכולים מאוד להתאים למאמרו של הרב צייטלין.

https://www.youtube.com/watch?v=P_rY4_s3_LE

·         כפתיחה למקור של הרב דסלר העוסק בחשיבות הנתינה והחסד ניתן להראות מספר דקות מנאום הפתיחה של נפתלי בנט בכנסת הקודמת. בנאום זה הוא נותן פרשנות מחודשת למילה "פראייר"

https://www.youtube.com/watch?v=6IF4N78hZ0U

כמו כן ניתן להראות סרטון ראיון של יאיר לפיד עם עדי אלטושלר מקימת הארגון "כנפיים של קרבו". כנפיים של קרמבו היא מעין תנועת נוער לילדים בעלי מוגבלויות.

עדי הקימה את הארגון בגיל מאוד צעיר – בגיל של התלמידים שלנו. הסרטון יכול להיות פתח לדיון על חיים של עשיה ונתינה, איך חיים חיים משמעותיים, איך יוצאים מעצמי וכו'.

https://www.youtube.com/watch?v=ijtRWb91hfo

·         המקור האחרון בפרק הוא המקור של הרב קוק "בכל דרכיך דעהו"

בפתיחה למקור זה ניתן להראות את הסרט בכל נפשך שנעשה לזכרו של רועי קליין ז"ל.

בסרט בולטת מאוד מידת ה'בכל דרכיך דעהו' של רועי, בכל תחום בו עסק, הוא הקדיש את כל כולו, ושאף להיות הטוב ביותר, בין אם זה בצבא, במשפחה, בלימוד תורה או בלימודים האקדמיים.

כמובן שסרט זה מציף עוד נקודות רבות וחשובות לדיון.

(לחילופין ניתן להשתמש בסרט זה בפרק רביעי – במקור המתאר את מותו של ר' עקיבא)

https://www.youtube.com/watch?v=VxtuirV_W_I

הבאתי כאן מספר דוגמאות, אשמח אם כתגובה לפוסט זה תעלו אתם הצעות לסרטונים בהם השתמשתם בשיעוריכם.

במידה ואכן יעלו הצעות טובות נוספות נערוך אותם בקובץ מסודר על פי קטעי הלימוד.

עקרונות בהנחיית דיון בכיתה

עקרונות בהנחיית דיון בכיתה- חלק א'

מי לא אוהב לקיים דיון בכיתה? הדיון הוא חלק בלתי נפרד מהוראת מחשבת ישראל. הוא מחייה את השיעור ומביא לשיתוף התלמידים. מצד שני לא פשוט להפוך את זמן הדיון ללמידה בעלת ערך. מחקרים ידועים הצביעו על כך שמורים חושבים שהם מנהלים דיון בעוד שרוב הזמן הם מדברים או שואלים שאלות רטוריות. הדיון נחווה הרבה פעמים כחימום לקראת החלק הבא בהרצאה של המורה (תודה... יפה... לא בדיוק... אסביר...) מה עוד שפעמים הדיון מתנהל בין המורה למספר מועט של תלמידים. לעיתים הוא נודד הרחק מן החומר לשאלות חשובות ולא חשובות  ולפעמים, אם נודה על האמת, התלמידים לומדים איך לנצל את ה"דיון" כדי לשרוף זמן שיעור...

אז מה עושים כדי לנהל דיון אפקטיבי בכיתה?

בשדה החברתי קיים כלי עבודה נפלא שנקרא "הנחיית קבוצות". זה כלי מפותח מאוד שניתן להיעזר בו כדי לנהל דיון משמעותי בכיתה. מניסיון –אין הכוונה שכל השיעור ינוהל בדרך הזו אלא רק קטעי דיון. מי שמבצעת או מבצע דיון לפי עקרונות אלו רואה ברכה גדולה. זה לא קורה ביום אחד, אבל אחרי שמתרגלים לא מבינים איך עשינו את זה קודם..?

אני רוצה להציג בפניכם צעדים ראשוניים בהכנת דיון אפקטיבי-

א.      מטרות הדיון:

בשלב הראשון אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג מהדיון. לא חייבים לבחור דבר אחד אבל צריך לזכור שאי אפשר להשיג הכל ...

•       1.            לפתח מעורבות וחשיבה עצמית. 
•       2.            להכיר את הקבוצה והיחידים
•       3.            להעמיק את ההבנה/ החיבור האישי  (הבעת רגש או דעה)
•       4.            לעודד תקשורת בתוך קבוצת הלומדים
•       5.            אחר?

לאור המטרות שאני שמה לעצמי אכין את הדיון וגם... נשארת פתוחה להפתעות. כמנחה, הדיון לא בידיים שלי ולפעמים אגלה שהקבוצה במקום אחר. (לדוגמא לי חשוב שהן תבענה דעה אישית אבל הן עדיין בשלב של חוסר ביטחון והתמקמות. במקרה כזה אשנה את מטרת הדיון ליצירת סביבה בטוחה להבעת דעה).

ב.       תכנון מוקדם :

בשלב השני אני מתכננת את הדיון. לא מסתפקת ב"מה דעתכם על דברי הרמב"ם?" אלא מכינה שלד דיון שיכלול:

•       1.            לוח זמנים- כמה זמן יוקדש לדיון, כמה לכל שלב ומתי להיערך לסגירה?
•       2.            פתיחה- כשמה כן היא פותחת את הראש. לא שאלת כן או לא. אני מגדירה את הנושא לאור המטרה ומנסחת שאלה בהירה וקובעת את אופן התגובה (סבב, מי שרוצה, שיחה בזוגות וכו')
•       3.            תסריט משוער- החלק הכי קשה בהכנה- לשער התפתחויות אפשריות ולתכנן בגדול כיצד אגיב בצורה נכונה להתפתחויות.
•       4.            איסוף- תמיד להשאיר זמן לאיסוף של המורה. לא הערכה אלא המשגה של מה שנאמר.

ג.        מהלך הדיון

ברגעי הדיון אני מחליפה כובע או כיסא או כל מטאפורה שנוחה לכם ממורה למנחה. משתדלת שלא ידברו איתי אלא אל הכיתה. לא מביעה עמדה. לא תומכת או מתנגדת. לא משבחת תשובה ולא שוללת. לא משלימה חוסרים או מדייקת תשובות. מה אני כן עושה? מנהלת את התהליך וזה המון!   

לדוגמא:
- מציפה נושא, מעבירה נושא.
- קובעת  את סדר הדוברים (א' אמרה כך וכך מה דעתכן? .. האם יש מישהי שחושבת אחרת...? וכו' וכו'.  
- מבצעת המשגות אישיות וקבוצתיות ("עולה כאן חוסר אמון לגבי האפשרויות ליישם את הרעיון הזה במציאות" או "מיכל טענה שמשמעות החיים היא עניין אישי ובעיני רונית התורה היא זו שקובעת את משמעות חיינו").
- שואלת שאלות להבנה (האם התכוונת ש...)
- ולהרחבה (שאמרת.. מה התכוונת? תני לנו דוגמא אחת ש...?)
- מזהה קול קבוצתי וקשובה אליו (התנגדות/הסכמה/חוסר עניין/פחד/התלהבות וכו)
- נותנת ביטחון והגנה במידה הנדרשת.
- מכילה התנגדויות.

שלב אחרון סיום, סיכום ואיסוף:

ישנם שני סוגים של אתנחתאות- באמצע התהליך ובסופו.  

תפקידו של  סיכום/איסוף ביניים הוא מעבר לקראת שלב הבא בדיון בהתאם לתכנון המוקדם או להתפתחויות בשטח (מיצוי, צורך של הקבוצה וכו'). תפקידו של הסיכום בסוף הדיון הוא לחתום את התהליך.  

יש הבדל בין סיכום, איסוף וסיום ולעיתים נעשה את שלושתם יחד.

האיסוף הוא ההמשגה/הדהוד של מה שנאמר ברמה האישית או הקבוצתית- שמענו עמדות לגבי ... היו שאמרו.. והיו שכך... היה פה קול דומיננטי שסבר ש... וכדו'.  

הסיכום הוא ההזדמנות של  המנחה להביע את דעתו (לא הכרחי) או לתת ביטוי לפירות האיסוף (אני שמה לב שטקסט שלמדנו עורר בכן אי נוחות ואפילו כעס)

הסיום- הזדמנות להשמעת הקול של המנחה בד"כ בשיעור כאן יעבור לשלב שבו המורה מתווך את הידע שלו לתלמידים.

בפעם הבאה –

על תגובות מאתגרות ודרכי התמודדות בהנחיית דיון.

על שיטות התערבות של המורה בדיון.    

ועל היכולת ללוות תהליך אישי בתוך הקבוצה. 

הכנת מרכז למידה - הערכה חלופית נוספת לפרק "אמונה בשעת משבר"

הכנת מרכז למידה כהערכה חלופית

מהו מרכז למידה?

מרכז למידה הוא חלל שבו מאורגנים משאבי למידה שהתלמידים ניגשים אליהם באופן עצמאי.

הלמידה במרכז מכוונת על ידי הנחיות כתובות או על ידי מורה מלווה בהתאם למטרות הלמידה.

מרכז למידה יכול להיות מובנה – כזה שיש לעבור בו לפי סדר מכוון מראש. או מרכז למידה שאיננו מובנה, קרי, חומרי הלמידה מאורגנים בחלל וניתן לנוע בהם בחופשיות.

כיצד משמש מרכז למידה להערכה חלופית?

במסגרת הערכה חלופית התלמידים בונים את מרכז הלמידה בנושא שאותו הם לומדים ומנחים בו תלמידים אחרים מבית הספר או קבוצות מהקהילה.

את ההערכה מרכיב המורה על ידי האלמנטים שחשובים בעיניו כגון : הבנת החומר, על יישום יצירתי שלו במרכז הלמידה, מיומנויות קוגנטיביות , טכנולוגיות, תקשורתיות שבאו לידי ביטוי בתהליך ההכנה והרגלים כמו עבודת צוות, עמידה בזמנים וכדו'.  

מרכז הלמידה המוצג כאן מבוסס על רעיון של אולפנת פסגת זאב להוראת הפרק "אמונה בשעת משבר"

שלבי ההכנה

שלב א' : הגדרת שאלה מרכזית

בשלב הראשון, המורה בוחר/ת נושא להתמקד בו מתוך הפרק לדוגמא:  

·         כיצד מתמודד המאמין עם שעת משבר אישית?

·         מדוע יש סבל ויסורים בעולם?

·         האם האמונה בטוב ה' ובאהבתו לישראל איננה נפגעת כתוצאה מריבוי הצרות והסבל של עמינו?

ניסוח השאלה הוא שלב חשוב כיוון שזהו הנושא שהתלמידים יצאו לחקור ואת מסקנותיהם יביעו במרכז הלמידה.

שלב ב' : פעילות פותחת

בתחילת הלימוד נחשפו התלמידות לסיפורים אישיים יוצאי דופן של התמודדות עם אירועים קשים ביותר כדוגמת דוד חטואל, מרים פרץ ועוד.. כל קבוצת תלמידות הכינה מצגת על אחת הדמויות להצגה בכיתה והדיון שהתעורר בעקבות התמודדותם היה פתיח ללימוד הנושא.

שאלות שיש לצפות שיעלו – כיצד הגיבו הדמויות למשבר? האם עלו אצלן שאלות? איך השיבו לעצמן? האם טבעי להגיב כך? האם מצופה מכל אדם שיגיב כך? ומה אם אני חווה תגובה שונה?

לאחר שהשאלות צפו בכיתה המורה מיקדה את הנושאים שבהם יעסוק מרכז הלמידה התואמים את פרק הלימוד – האם ראוי לשאול שאלות על הנהגת ה' את העולם? מה הערך של שאלות מסוג זה? אילו תשובות אנו מוצאים לשאלות כאלו במקורות?

שלב ג': לימוד המקורות

התלמידות למדו את המקורות בחברותות במשך 2-3 שיעורים כששאלות המוקד הנ"ל עמדו לנגד עיניהן. התלמידות סיכמו את מסקנות הלימוד והמסקנות הובאו בשיעור משותף בפני המורה.

שלב ד': הכנת מרכז הלמידה

בשיעור הבא התלמידות קיבלו מן המורה שלד מרכז למידה (עקב אילוצי זמן כמובן שניתן להשאיר גם את של גיבוש השלד בידי הקבוצה)  

הבנות התחלקו לקבוצות ובכל קבוצה הכינו תחנה במרכז הלמידה. חלוקת התפקידים, התוכן והביצוע, הדאגה לאביזרים ולהפעלה של המדיה הכל היה באחריות מלאה של התלמידות!

שלב ה': הביצוע!

התלמידות הכינו את הכיתה, קשטו בשלטים, סידרו מחצלות על הריצפה ושולחנות לתחנות מלווים באביזרים. מרכז הלמידה נפתח בסרט על משפחת שבו שארבעה מבני המשפחה נרצחו בפיגוע באיתמר. תלמידה הנחתה את המעבר להצגה שהתבססה על המקורות התנכ"ים שבחוברת הלימוד על בסיס בפרשנות של התלמידות. לאחר מכן עברו הלומדות בין התחנות כשבכל אחת מהן הייתה הדרכה של מספר בנות מבוססת על אחת התשובות שנלמדו בכיתה. המרכז נחתם בסרטון סיום ובשיתוף של התלמידות בתהליך שעברו ובמסקנותיו.

מקצת רשמים מהאירוע:

 תלמידה: "ההערכה החלופית במחשבת ישראל הייתה הכי מעניינת מכל ההערכות החלופיות. בכל המקצועות קיבלנו עבודות שרק הקשו עלינו בתקופת הבחינות. במחשבת לעומת זאת עשינו הפעלה יצירתית. השקענו את הנשמה. אין לי ספק שזה הנושא היחיד שאזכור מהשנה הזו".

תלמידה: "אני לא יכולה להסביר משהו לתלמידות אחרות בלי להבין אותו עד הסוף. זה חייב אותי להרחיב וללמוד מעבר. לדוגמא למדתי מהאינטרנט על הרב ברקוביץ וממש התחברתי לדמות שלו ולרעיונות שהוא מדבר עליהם".

תלמידה: "באופן אישי עברתי דברים לא פשוטים בחיים והלימוד הזה מאוד חיזק אותי. במקום להרגיש מסכנה אני מרגישה בעל כוחות מיוחדים שבגללם אני מסוגלת להתמודד עם מצבים מורכבים".

מורה: "בתחילת הדרך הרגשתי מועקה כשמורות אחרות נתנו לתלמידות לכתוב עבודה ואני נדרשתי לפתח מרכז למידה מורכב. ככל שעברו הימים לקראת הפעלת המרכז גברה ההתרגשות מהתהליך שהבנות עוברות ומן הרצינות שבה הן מתייחסות לתכנים. הן באמת למדו אחרת . פשוט נהניתי !"

 מורה: "היה חשוב לנו שכולם ילמדו את כל הטקסטים ולא רק את מה שבתחנה שלהן. ובאמת כך זה היה. למרות החלוקה לקבוצות הן ראו את המרכז כמשימה קבוצתית שכולם צריכות להכיר את הכל החלקים שבה. הן נשאבו לתוך הנושא והשקיעו בו מעבר למה שציפינו"

החוויה כמפתח להבנת הטקטס

הבנה וחוויה יכולות ללכת יחד – שיעור לפרק ראשון "אדם מחפש את עצמו"

מאת:  מיכל מרמור

כמורים למחשבת ישראל אנו נקרעים לעיתים בין הרצון לעורר הזדהות בקרב התלמידים ולאפשר להם לבנות את עולמם האמוני, ובין הרצון להעמיק בטקסטים עצמם, תוך הענקת כלים להתמודדות עצמית עם מקורות ראשוניים.  מעבר לקונפליקט זה, מרחפת על ראשנו כל העת 'עננת הבגרות' המעמידה אותנו בלחץ של זמן, ובצורך המייבש משהו להכין את התלמידים להשיב על שאלות ספציפיות.

בשורות הבאות אציג בפניכם הצעה לשיעור מתוך החומר הנלמד (חוברת 'אמונה וגאולה' פרק א') המבקש לשלב בין למידה רלוונטית ומעניינת לבין הקניה של מיומנות הבנה בטקסט מחשבתי מורכב.

באופן מכוון בחרתי להביא דוגמא לשיעור מאוד פשוט – ללא עזרים או מתודות מסובכות כדי להדגיש את העובדה שפניה אל המימד החוויתי והמשמעותי של התלמיד לא מחייב אמצעים פירוטכניים כאלה ואחרים...

הרציונל של שיטת ההוראה בנוי על שני  שלבים :

א.      החלק המעורר:  הצפת הנושא בכיתה כנושא מעניין וקיומי ללא קשר לטקסט.

ב.      העיון בטקסט, הכולל: ביאור מילים – פיענוח של מילים קשות לפני קריאה רציפה.

          הבנה-  פירוק הטקסט ושכתוב כל חלק בשפה אישית.

הקטע הנלמד: מהר"ל תפארת ישראל – מטרת האדם הינה הוצאת כוחו אל הפועל באופן תמידי.

הרעיון המרכזי במקור זה גורס כי לאדם בניגוד לבע"ח מחד ולמלאכים מאידך, ישנן יכולות שעליו להוציא מן הכוח אל הפועל ולשם כך הוא נדרש לעמל תמידי.

פתיחת השיעור   – ניתן לתלמידים מספר שאלות עליהם יענו כל אחד באופן אישי במחברתו.

השאלות:

-          אילו כישרונות \ יכולות יש לי (או בניסוח נגיש יותר: במה אני טוב? מה הולך לי בקלות?)?

-          אילו כישרונות \ יכולות יש לי ואיני מממשם?

-          מה מפריע לי לממש את כישרונותיי?

-          מה יכול לעזור לי לממש את כישרונותיי?

לאחר שכל תלמיד יענה על השאלות נערוך דיון בכיתה.

ניתן לתלמידים לשתף בכישרונות הטמונים בהם אך לא באים לידי מימוש, ובמיוחד בגורמים המונעים מהם להביאם לידי מימוש. נערוך רשימה מסודרת של גורמים אלו (עצלנות, חוסר זמן, קושי פיזי, חוסר מקום וכד'), ורשימה של דברים שיאפשרו  לנו לממש את יכולותינו או לפחות יניעו אותנו לקראת כך (השקעה והתמדה, סדר וארגון זמנים, ביטחון עצמי, מודעות עצמית וכו').

נסכם את הדיון בקביעה כי לכולנו ישנן יכולות, חלקן באות לידי ביטוי וחלקן חבויות בתוכנו אך בכוחנו להביאן לידי ביטוי ומימוש על ידי עמל והשקעה.

לאחר שהתלמידים הבינו כל אחד על עצמו ומתוך עצמו את משמעות המושג 'הוצאה מן הכוח אל הפועל', ניגש ללמוד את דברי המהר"ל.

לפני הלימוד, נקדיש מספר דקות לפירוש מילים מרכזיות בדברי המהר"ל.

בכח – יכולת קיימת שלא באה לידי מימוש

בפועל – יכולת קיימת שבאה לידי מימוש

להוציא מן הכח אל הפועל – להביא יכולת קיימת לידי מימוש.

כעת ניגש אל הטקסט עצמו

בכיתות ברמה ממוצעת ומעלה ניתן לקרוא מתוך החוברת, לעצור בסוף כל פיסקה לסכם ולהסביר.

בכיתות ברמה ממוצעת ומטה אני מציעה את הרעיון הבא –

לזהות את המשפטים המרכזיים והמשמעותיים של הפרק ולהציבם בתוך טבלה (מצורף להלן).

קוראים משפט – והתלמידים מפרשים אותו במילים שלהם. בצורה כזו הם לא הולכים לאיבוד מול אורכו של הטקסט ובנוסף הם מחויבים ללמידה פעילה הכוללת הבנת משפט וכתיבה עצמאית של הסברו.

תוך כדי הלמידה ניתן כמובן להעלות נקודות רבות נוספות לדיון –

-          ההבדל בין האדם למלאכים ולבע"ח.

-          האם היינו רוצים להיות מלאכים?

-          מדוע אדם לא יכול להגיע לשלמות?

-          משל העירוני שנשא בת מלך – הקושי של הנשמה בתוך גוף חומרי. איפה אנחנו פוגשים קושי זה בחיי היום יום.

-          האם קיום תורה ומצוות עוזר לי להוציא את היכולות שלי לפועל? מדוע?

לסיכום, סגנון למידה זה שהוא פשוט ומובנה, מביא הן את הגורם החוויתי והן את הגורם הלימודי לידי ביטוי. החוויה האישית של התלמידים מהווה את המפתח להבנת הקטע הנלמד, אך השימוש בחוויה לא פוגם בלימוד רציני ועקבי של הכתוב.

אציין ואומר כי יתכן ואין באפשרותנו ללמד כל קטע וקטע באופן זה. אפשר וכל מורה צריך בתחילת שנה לבחון אלו קטעים ירצה להנגיש באופן זה, ואף בצורה מעמיקה או חוויתית יותר, ואלו קטעים ילמד באופן שכלי ומרוחק יותר – כל מורה לפי טבעו שלו ושל כיתתו...

דברי המהר"ל	הסבר במילים שלי
אַל יְקַבֵּל אוֹנָאָה בְּעַצְמוֹ לוֹמַר, כִּי יֵשׁ לוֹ מַעֲלָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה בְּפֹעַל, וְיַחְשֹׁב בְּנַפְשׁוֹ: 'שָׁלוֹם יִהְיֶה לִי אַף אִם אֲנִי יוֹשֵׁב בָּטֵל מִבְּלִי עָמָל כְּלָל"
הָעֶלְיוֹנִים שְׁלֵמוּתָם בְּפֹעַל וְאֵינָם צְרִיכִים לְהוֹצִיא שְׁלֵמוּתָם אֶל הַפֹּעַל, וְהַתַּחְתּוֹנִים, זוּלַת הָאָדָם, אֵין לָהֶם גַּם כֵּן יְצִיאָה אֶל הַפֹּעַל, כִּי מַה שֶׁנִּבְרְאוּ, עָלָיו אֵין הִשְׁתַּנּוּת וִיצִיאָה לַפֹּעַל בָּהֶם. אַךְ הָאָדָם הוּא בְּכֹחַ וְיוֹצֵא אֶל הַפֹּעַל.
שֶׁיִּקְרָא הָאָדָם בְּיִחוּד בְּשֵׁם אָדָם עַל שֵׁם שֶׁנִּבְרָא מִן הָאֲדָמָה... כִּי הָאֲדָמָה הִיא מְיֻחֶדֶת בְּזֶה שֶׁהִיא בְּכֹחַ וְיֵשׁ בָּהּ יְצִיאָה לַפֹּעַל שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יוֹצְאִים מִמֶּנָּה צְמָחִים וְאִילָנוֹת וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים וְהִיא בְּכֹחַ לְכָל זֶה, וְזֶהוּ עִנְיַן הָאָדָם שֶׁהוּא בְּכֹחַ וְיוֹצֵא שְׁלֵמוּתוֹ אֶל הַפֹּעַל
וְהַבְּהֵמָה נִקְרֵאת בַּשֵּׁם בְּהֵמָה עַל ב"ה מ"ה. רָצָה לוֹמַר כִּי שְׁלֵמוּת דָּבָר שֶׁנִּבְרָא עָלָיו נִמְצָא בָּהּ אַף עַל גַּב שֶׁאֵינוֹ שְׁלֵמוּת גָּמוּר, מִכָּל מָקוֹם דָּבָר זֶה נִמְצָא עִמָּהּ וְזֶהוּ בָּהּ מַה, כִּי דְּבַר מַה נִמְצָא עִמָּהּ.
אַל תִּטְעֶה בִּדְבָרִים אֵלּוּ לִשְׁלֹל הַשְּׁלֵמוּת מִמִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיּוֹצִיא שְׁלֵמוּתוֹ אֶל הַפֹּעַל, אֲשֶׁר הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁהוֹצִיא שְׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ אֶל הַפֹּעַל, אֵין אָנוּ שׁוֹלְלִים הָעוֹלָם הַבָּא מִמֶּנּוּ כְּלָל, אִם יֵשׁ בּוֹ הֲכָנָה אֶל הַשְּׁלֵמוּת וּמֵת שֶׁאָנוּס הָיָה שֶׁלֹּא הוֹצִיא שְׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ לַפֹּעַל.
כִּי הָאָדָם נִבְרָא לְעָמָל, שֶׁאֵין לוֹ שְׁבִיתָה וְהַשְׁלָמָה כְּלָל וְעִם שֶׁהוּא יוֹצֵא אֶל הַפֹּעַל נִשְׁאָר עוֹד תָּמִיד בְּכֹחַ.
הָאָדָם כָּל זְמַן הֱיוֹתוֹ מְחֻבָּר עִם הַחֹמֶר אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת בְּפֹעַל עַד אֲשֶׁר הוּא נִפְרָד מִן הַחֹמֶר וְאָז נִמְצָא בְּפֹעַל.
אָמַר רַבִּי לֵוִי: מָשָׁל לְעִירוֹנִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי בַּת מְלָכִים, אַף עַל פִּי שֶׁמַּאֲכִילָהּ כָּל מַעַדְנֵי מֶלֶךְ, אֵינוֹ יוֹצֵא חוֹבָתוֹ. לָמָּה? שֶׁהִיא בַּת מְלָכִים. כָּךְ כָּל מַה שֶׁיִּפְעֹל הָאָדָם עִם נַפְשׁוֹ אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ. לָמָּה? לְפִי שֶׁהִיא מִלְּמַעְלָה.
וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא חָסֵר מִשְׁתּוֹקֵק אֶל הַשְׁלָמָה, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה הֵם הַשְׁלָמָה אֶל הַנֶּפֶשׁ וּבִשְׁבִיל כָּךְ מִשְׁתּוֹקֶקֶת הַנֶּפֶשׁ אֶל הַתּוֹרָה וְאֶל הַמִּצְוֹת לָצֵאת אֶל הַפֹּעַל וְלִהְיוֹת מֻשְׁלָם.