להצמיח לומד עצמאי - פיתוח יכולת הלמידה העצמית של הטקסט

                                                                                                      כתבה: עירית הלוי 
עם פרוץ ההערכה החלופית לחיינו המקצועיים עולה השאלה- אילו מיומנויות חשוב לי להקנות לתלמידים שלי?

כל עוד לימדנו חומר (שלא אנחנו קבענו) ותלמידנו נבחנו על ידיעת החומר (שלא אנחנו בחרנו) לא היה מקום לשאלה הזו. אבל כיום , כשאנחנו נדרשים להעשיר את התפקודים של התלמידים שלנו מעבר לידע, עולה השאלה – איזו מיומנות חשוב לי להקנות להם?

ברשומה הזו אני מבקשת להתייחס לנושא שעולה מצד מורים רבים והוא יכולת הלמידה העצמאית של הטקסט.

מה משמעותה של יכולת זו? 

איך נלמד אותה את התלמידים? 

ולסיום- איך נעריך את תוצאות הלמידה?

 קודם כל יש לשים לב לכך שלא מדובר במיומנות אחת אלא ברצף מיומנויות שיחד מייצרות יכולת הבנה עצמאית של טקסט.

מיומנויות היסוד הן כישורי שפה- הבנת מילים קשות, הבנת הקשר של מילה במשפט, הבנת מבנה תחבירי של משפט וכדו'

מיומנויות מסדר שני נוגעות ליכולת להבין את הרעיון של הטקסט ולא רק את המילים - הבנת רצף לוגי של פיסקה, הבחנה בין טענות ועובדות, הבחנה בין נימוקים ומסקנות. וגם להבין את ההקשר שבתוכו הטקסט נכתב. למי הוא נכתב? מה רצה הכותב לומר?

מיומנויות מסדר שלישי הן היכולת להגיב לטקסט- לשאול עליו שאלות. להשוות אותו לטקסט אחר. להשלים את החסר בו ממקום אחר. להביע דעה ביחס לנאמר בו. להתרגש ממנו.

מיומנויות מסדר רביעי נוגעות ליכולת לעשות שימוש בטקסט בהקשר חדש- להסיק ממנו מסקנות להקשר אחר, לכתוב שיר בהשראתו, לכתוב מאמר דעה בנושא אקטואלי בהסתמך עליו, ללמד אותו לאחרים, ליישם את הנאמר בו בסיטואציות מהחיים וכדו'..

נראה מסובך?

כולנו עושים את זה כל הזמן.

קוראים טקסט, מבינים את המילים ואת הרעיון, שואלים, משווים, חושבים, מגבשים דעה ומשתמשים בו באלף ואחת דרכים. כל שנדרש לנו הוא להיות מודעים למה שאנחנו עושים כהרגל ולהנחות את התלמידים לעשות זאת בעצמם.

אז איך בונים תוכנית הוראה של פרק במחשבת ישראל ללמידה עצמית? הנה כמה הצעות ואשמח מאוד אם תוסיפו בתגובות עוד מנסיונכם-

(1)   מתרגלים עבודה עם משפט בודד- רושמים עם הלוח או בדף ועוברים ביחס אליו את השלבים- פירוש מילים, תחביר, הקשר, טיעון, עובדה, מסקנה, איזה רגש הוא מעורר? מחשבות? שאלות? תרגיל כתיבה בעקבותיו וכדו'...

(2)   דף מנחה לחברותא – לא דף עם שאלות שאומר מראש מה המורה מצפה אלא דף של שאלות פתוחות:

מה הבנתם מהקטע המסומן? מה הקשר שלו לסיפור שבהמשך? מה אמר הכותב? וכדו'ו

העיקר – הדף מוגש כמו מבחן. המשוב של המורה על הדף מלמד איך לעשות את זה טוב יותר בפעם הבאה.

(3)   עבודה עם קטע שלא נלמד מראש (אנסין) – אפילו קצר וקל !  הכל לפי רמת הכיתה.
אפשר לתת שאלות ואפשר בדרכים יצירתיות יותר – לתת לתלמיד לשאול שאלה/לחפש קטע בנושא דומה ולהשוות/לאתר את המקור וההקשר באינטרנט. ואפשר בדרך עוד יותר פתוחה – לתת קטע או משפט ולא לשאול כלום . התלמיד צריך לכתוב שלשה עמודים בתגובה לקטע ללא שום הנחיה מוקדמת (אמיתי לגמרי- שיטה מקובלת בהוראת פילוסופיה בצרפת). 

כמו קודם - עיקר הלמידה הוא המשוב של המורה. להצביע על נקודות של ביצוע לא איכותי מספיק ולהנחות איך עושים זאת טוב יותר.   

(4)   הכנה של מערך שיעור לסיכום למידה של כמה מקורות. אפשר מערך כתוב ולשים דגש על הלוגיקה היצירתיות והכתיבה ואפשר בעל פה ואז הדגש הוא על יכולות תקשורתיות (בעבודה כמו זו התרגיל לא מספיק ללמידה הכרחי משוב של המורה לאורך כל התהליך כדי שהתלמיד ירכוש את המיומנות)  

(5)   תרגילי כתיבה – מכתב להוגה, נייר עמדה וכדו' . מעין עבודות קטנות שכדי לכתוב אותן חייבים להבין את הטקסט.

העיקר בכל אחת מהשיטות הוא המיקוד:

(א)   המורה והתלמידים יודעים על אילו מיומנויות אנחנו עובדים עכשיו.

(ב)   שיטת ההוראה מתאימה כדי לפתח את היכולות הללו .

(ג)    ההערכה נעשית באמצעי שבודק את היכולות הללו בדיוק

(ד) המשוב לתלמידים הוא על הפגנת יכולת במיומנויות שאותן הצבתי.

דוגמא- אני רוצה לפתח בהם יכולת לנקוט עמדה? אלמד בכיתה איך לנסח את העמדה, איך לנמק, אעביר משוב/אתן להם למשב נימוק שלא תקף, לא משכנע, לא קשור, אסביר למה העמדה לא הגיונית (לוגיקה), לא קשורה לטקסט (הסקת מסקנות), חד מימדית (ואיך בונים עמדה מורכבת- מצד אחד מצד שני), אבחן הערכה מתאימה כמו דיבייט/משפט פומבי וכו'

ולסיום - טיפ -  עדיף תמיד לעשות מעט ובאיכות גבוהה! בשביל זה יש הערכה חלופית.