הכנת מרכז למידה - הערכה חלופית נוספת לפרק "אמונה בשעת משבר"

הכנת מרכז למידה כהערכה חלופית

מהו מרכז למידה?

מרכז למידה הוא חלל שבו מאורגנים משאבי למידה שהתלמידים ניגשים אליהם באופן עצמאי.

הלמידה במרכז מכוונת על ידי הנחיות כתובות או על ידי מורה מלווה בהתאם למטרות הלמידה.

מרכז למידה יכול להיות מובנה – כזה שיש לעבור בו לפי סדר מכוון מראש. או מרכז למידה שאיננו מובנה, קרי, חומרי הלמידה מאורגנים בחלל וניתן לנוע בהם בחופשיות.

כיצד משמש מרכז למידה להערכה חלופית?

במסגרת הערכה חלופית התלמידים בונים את מרכז הלמידה בנושא שאותו הם לומדים ומנחים בו תלמידים אחרים מבית הספר או קבוצות מהקהילה.

את ההערכה מרכיב המורה על ידי האלמנטים שחשובים בעיניו כגון : הבנת החומר, על יישום יצירתי שלו במרכז הלמידה, מיומנויות קוגנטיביות , טכנולוגיות, תקשורתיות שבאו לידי ביטוי בתהליך ההכנה והרגלים כמו עבודת צוות, עמידה בזמנים וכדו'.  

מרכז הלמידה המוצג כאן מבוסס על רעיון של אולפנת פסגת זאב להוראת הפרק "אמונה בשעת משבר"

שלבי ההכנה

שלב א' : הגדרת שאלה מרכזית

בשלב הראשון, המורה בוחר/ת נושא להתמקד בו מתוך הפרק לדוגמא:  

·         כיצד מתמודד המאמין עם שעת משבר אישית?

·         מדוע יש סבל ויסורים בעולם?

·         האם האמונה בטוב ה' ובאהבתו לישראל איננה נפגעת כתוצאה מריבוי הצרות והסבל של עמינו?

ניסוח השאלה הוא שלב חשוב כיוון שזהו הנושא שהתלמידים יצאו לחקור ואת מסקנותיהם יביעו במרכז הלמידה.

שלב ב' : פעילות פותחת

בתחילת הלימוד נחשפו התלמידות לסיפורים אישיים יוצאי דופן של התמודדות עם אירועים קשים ביותר כדוגמת דוד חטואל, מרים פרץ ועוד.. כל קבוצת תלמידות הכינה מצגת על אחת הדמויות להצגה בכיתה והדיון שהתעורר בעקבות התמודדותם היה פתיח ללימוד הנושא.

שאלות שיש לצפות שיעלו – כיצד הגיבו הדמויות למשבר? האם עלו אצלן שאלות? איך השיבו לעצמן? האם טבעי להגיב כך? האם מצופה מכל אדם שיגיב כך? ומה אם אני חווה תגובה שונה?

לאחר שהשאלות צפו בכיתה המורה מיקדה את הנושאים שבהם יעסוק מרכז הלמידה התואמים את פרק הלימוד – האם ראוי לשאול שאלות על הנהגת ה' את העולם? מה הערך של שאלות מסוג זה? אילו תשובות אנו מוצאים לשאלות כאלו במקורות?

שלב ג': לימוד המקורות

התלמידות למדו את המקורות בחברותות במשך 2-3 שיעורים כששאלות המוקד הנ"ל עמדו לנגד עיניהן. התלמידות סיכמו את מסקנות הלימוד והמסקנות הובאו בשיעור משותף בפני המורה.

שלב ד': הכנת מרכז הלמידה

בשיעור הבא התלמידות קיבלו מן המורה שלד מרכז למידה (עקב אילוצי זמן כמובן שניתן להשאיר גם את של גיבוש השלד בידי הקבוצה)  

הבנות התחלקו לקבוצות ובכל קבוצה הכינו תחנה במרכז הלמידה. חלוקת התפקידים, התוכן והביצוע, הדאגה לאביזרים ולהפעלה של המדיה הכל היה באחריות מלאה של התלמידות!

שלב ה': הביצוע!

התלמידות הכינו את הכיתה, קשטו בשלטים, סידרו מחצלות על הריצפה ושולחנות לתחנות מלווים באביזרים. מרכז הלמידה נפתח בסרט על משפחת שבו שארבעה מבני המשפחה נרצחו בפיגוע באיתמר. תלמידה הנחתה את המעבר להצגה שהתבססה על המקורות התנכ"ים שבחוברת הלימוד על בסיס בפרשנות של התלמידות. לאחר מכן עברו הלומדות בין התחנות כשבכל אחת מהן הייתה הדרכה של מספר בנות מבוססת על אחת התשובות שנלמדו בכיתה. המרכז נחתם בסרטון סיום ובשיתוף של התלמידות בתהליך שעברו ובמסקנותיו.

מקצת רשמים מהאירוע:

 תלמידה: "ההערכה החלופית במחשבת ישראל הייתה הכי מעניינת מכל ההערכות החלופיות. בכל המקצועות קיבלנו עבודות שרק הקשו עלינו בתקופת הבחינות. במחשבת לעומת זאת עשינו הפעלה יצירתית. השקענו את הנשמה. אין לי ספק שזה הנושא היחיד שאזכור מהשנה הזו".

תלמידה: "אני לא יכולה להסביר משהו לתלמידות אחרות בלי להבין אותו עד הסוף. זה חייב אותי להרחיב וללמוד מעבר. לדוגמא למדתי מהאינטרנט על הרב ברקוביץ וממש התחברתי לדמות שלו ולרעיונות שהוא מדבר עליהם".

תלמידה: "באופן אישי עברתי דברים לא פשוטים בחיים והלימוד הזה מאוד חיזק אותי. במקום להרגיש מסכנה אני מרגישה בעל כוחות מיוחדים שבגללם אני מסוגלת להתמודד עם מצבים מורכבים".

מורה: "בתחילת הדרך הרגשתי מועקה כשמורות אחרות נתנו לתלמידות לכתוב עבודה ואני נדרשתי לפתח מרכז למידה מורכב. ככל שעברו הימים לקראת הפעלת המרכז גברה ההתרגשות מהתהליך שהבנות עוברות ומן הרצינות שבה הן מתייחסות לתכנים. הן באמת למדו אחרת . פשוט נהניתי !"

 מורה: "היה חשוב לנו שכולם ילמדו את כל הטקסטים ולא רק את מה שבתחנה שלהן. ובאמת כך זה היה. למרות החלוקה לקבוצות הן ראו את המרכז כמשימה קבוצתית שכולם צריכות להכיר את הכל החלקים שבה. הן נשאבו לתוך הנושא והשקיעו בו מעבר למה שציפינו"

החוויה כמפתח להבנת הטקטס

הבנה וחוויה יכולות ללכת יחד – שיעור לפרק ראשון "אדם מחפש את עצמו"

מאת:  מיכל מרמור

כמורים למחשבת ישראל אנו נקרעים לעיתים בין הרצון לעורר הזדהות בקרב התלמידים ולאפשר להם לבנות את עולמם האמוני, ובין הרצון להעמיק בטקסטים עצמם, תוך הענקת כלים להתמודדות עצמית עם מקורות ראשוניים.  מעבר לקונפליקט זה, מרחפת על ראשנו כל העת 'עננת הבגרות' המעמידה אותנו בלחץ של זמן, ובצורך המייבש משהו להכין את התלמידים להשיב על שאלות ספציפיות.

בשורות הבאות אציג בפניכם הצעה לשיעור מתוך החומר הנלמד (חוברת 'אמונה וגאולה' פרק א') המבקש לשלב בין למידה רלוונטית ומעניינת לבין הקניה של מיומנות הבנה בטקסט מחשבתי מורכב.

באופן מכוון בחרתי להביא דוגמא לשיעור מאוד פשוט – ללא עזרים או מתודות מסובכות כדי להדגיש את העובדה שפניה אל המימד החוויתי והמשמעותי של התלמיד לא מחייב אמצעים פירוטכניים כאלה ואחרים...

הרציונל של שיטת ההוראה בנוי על שני  שלבים :

א.      החלק המעורר:  הצפת הנושא בכיתה כנושא מעניין וקיומי ללא קשר לטקסט.

ב.      העיון בטקסט, הכולל: ביאור מילים – פיענוח של מילים קשות לפני קריאה רציפה.

          הבנה-  פירוק הטקסט ושכתוב כל חלק בשפה אישית.

הקטע הנלמד: מהר"ל תפארת ישראל – מטרת האדם הינה הוצאת כוחו אל הפועל באופן תמידי.

הרעיון המרכזי במקור זה גורס כי לאדם בניגוד לבע"ח מחד ולמלאכים מאידך, ישנן יכולות שעליו להוציא מן הכוח אל הפועל ולשם כך הוא נדרש לעמל תמידי.

פתיחת השיעור   – ניתן לתלמידים מספר שאלות עליהם יענו כל אחד באופן אישי במחברתו.

השאלות:

-          אילו כישרונות \ יכולות יש לי (או בניסוח נגיש יותר: במה אני טוב? מה הולך לי בקלות?)?

-          אילו כישרונות \ יכולות יש לי ואיני מממשם?

-          מה מפריע לי לממש את כישרונותיי?

-          מה יכול לעזור לי לממש את כישרונותיי?

לאחר שכל תלמיד יענה על השאלות נערוך דיון בכיתה.

ניתן לתלמידים לשתף בכישרונות הטמונים בהם אך לא באים לידי מימוש, ובמיוחד בגורמים המונעים מהם להביאם לידי מימוש. נערוך רשימה מסודרת של גורמים אלו (עצלנות, חוסר זמן, קושי פיזי, חוסר מקום וכד'), ורשימה של דברים שיאפשרו  לנו לממש את יכולותינו או לפחות יניעו אותנו לקראת כך (השקעה והתמדה, סדר וארגון זמנים, ביטחון עצמי, מודעות עצמית וכו').

נסכם את הדיון בקביעה כי לכולנו ישנן יכולות, חלקן באות לידי ביטוי וחלקן חבויות בתוכנו אך בכוחנו להביאן לידי ביטוי ומימוש על ידי עמל והשקעה.

לאחר שהתלמידים הבינו כל אחד על עצמו ומתוך עצמו את משמעות המושג 'הוצאה מן הכוח אל הפועל', ניגש ללמוד את דברי המהר"ל.

לפני הלימוד, נקדיש מספר דקות לפירוש מילים מרכזיות בדברי המהר"ל.

בכח – יכולת קיימת שלא באה לידי מימוש

בפועל – יכולת קיימת שבאה לידי מימוש

להוציא מן הכח אל הפועל – להביא יכולת קיימת לידי מימוש.

כעת ניגש אל הטקסט עצמו

בכיתות ברמה ממוצעת ומעלה ניתן לקרוא מתוך החוברת, לעצור בסוף כל פיסקה לסכם ולהסביר.

בכיתות ברמה ממוצעת ומטה אני מציעה את הרעיון הבא –

לזהות את המשפטים המרכזיים והמשמעותיים של הפרק ולהציבם בתוך טבלה (מצורף להלן).

קוראים משפט – והתלמידים מפרשים אותו במילים שלהם. בצורה כזו הם לא הולכים לאיבוד מול אורכו של הטקסט ובנוסף הם מחויבים ללמידה פעילה הכוללת הבנת משפט וכתיבה עצמאית של הסברו.

תוך כדי הלמידה ניתן כמובן להעלות נקודות רבות נוספות לדיון –

-          ההבדל בין האדם למלאכים ולבע"ח.

-          האם היינו רוצים להיות מלאכים?

-          מדוע אדם לא יכול להגיע לשלמות?

-          משל העירוני שנשא בת מלך – הקושי של הנשמה בתוך גוף חומרי. איפה אנחנו פוגשים קושי זה בחיי היום יום.

-          האם קיום תורה ומצוות עוזר לי להוציא את היכולות שלי לפועל? מדוע?

לסיכום, סגנון למידה זה שהוא פשוט ומובנה, מביא הן את הגורם החוויתי והן את הגורם הלימודי לידי ביטוי. החוויה האישית של התלמידים מהווה את המפתח להבנת הקטע הנלמד, אך השימוש בחוויה לא פוגם בלימוד רציני ועקבי של הכתוב.

אציין ואומר כי יתכן ואין באפשרותנו ללמד כל קטע וקטע באופן זה. אפשר וכל מורה צריך בתחילת שנה לבחון אלו קטעים ירצה להנגיש באופן זה, ואף בצורה מעמיקה או חוויתית יותר, ואלו קטעים ילמד באופן שכלי ומרוחק יותר – כל מורה לפי טבעו שלו ושל כיתתו...

דברי המהר"ל	הסבר במילים שלי
אַל יְקַבֵּל אוֹנָאָה בְּעַצְמוֹ לוֹמַר, כִּי יֵשׁ לוֹ מַעֲלָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה בְּפֹעַל, וְיַחְשֹׁב בְּנַפְשׁוֹ: 'שָׁלוֹם יִהְיֶה לִי אַף אִם אֲנִי יוֹשֵׁב בָּטֵל מִבְּלִי עָמָל כְּלָל"
הָעֶלְיוֹנִים שְׁלֵמוּתָם בְּפֹעַל וְאֵינָם צְרִיכִים לְהוֹצִיא שְׁלֵמוּתָם אֶל הַפֹּעַל, וְהַתַּחְתּוֹנִים, זוּלַת הָאָדָם, אֵין לָהֶם גַּם כֵּן יְצִיאָה אֶל הַפֹּעַל, כִּי מַה שֶׁנִּבְרְאוּ, עָלָיו אֵין הִשְׁתַּנּוּת וִיצִיאָה לַפֹּעַל בָּהֶם. אַךְ הָאָדָם הוּא בְּכֹחַ וְיוֹצֵא אֶל הַפֹּעַל.
שֶׁיִּקְרָא הָאָדָם בְּיִחוּד בְּשֵׁם אָדָם עַל שֵׁם שֶׁנִּבְרָא מִן הָאֲדָמָה... כִּי הָאֲדָמָה הִיא מְיֻחֶדֶת בְּזֶה שֶׁהִיא בְּכֹחַ וְיֵשׁ בָּהּ יְצִיאָה לַפֹּעַל שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יוֹצְאִים מִמֶּנָּה צְמָחִים וְאִילָנוֹת וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים וְהִיא בְּכֹחַ לְכָל זֶה, וְזֶהוּ עִנְיַן הָאָדָם שֶׁהוּא בְּכֹחַ וְיוֹצֵא שְׁלֵמוּתוֹ אֶל הַפֹּעַל
וְהַבְּהֵמָה נִקְרֵאת בַּשֵּׁם בְּהֵמָה עַל ב"ה מ"ה. רָצָה לוֹמַר כִּי שְׁלֵמוּת דָּבָר שֶׁנִּבְרָא עָלָיו נִמְצָא בָּהּ אַף עַל גַּב שֶׁאֵינוֹ שְׁלֵמוּת גָּמוּר, מִכָּל מָקוֹם דָּבָר זֶה נִמְצָא עִמָּהּ וְזֶהוּ בָּהּ מַה, כִּי דְּבַר מַה נִמְצָא עִמָּהּ.
אַל תִּטְעֶה בִּדְבָרִים אֵלּוּ לִשְׁלֹל הַשְּׁלֵמוּת מִמִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיּוֹצִיא שְׁלֵמוּתוֹ אֶל הַפֹּעַל, אֲשֶׁר הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁהוֹצִיא שְׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ אֶל הַפֹּעַל, אֵין אָנוּ שׁוֹלְלִים הָעוֹלָם הַבָּא מִמֶּנּוּ כְּלָל, אִם יֵשׁ בּוֹ הֲכָנָה אֶל הַשְּׁלֵמוּת וּמֵת שֶׁאָנוּס הָיָה שֶׁלֹּא הוֹצִיא שְׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ לַפֹּעַל.
כִּי הָאָדָם נִבְרָא לְעָמָל, שֶׁאֵין לוֹ שְׁבִיתָה וְהַשְׁלָמָה כְּלָל וְעִם שֶׁהוּא יוֹצֵא אֶל הַפֹּעַל נִשְׁאָר עוֹד תָּמִיד בְּכֹחַ.
הָאָדָם כָּל זְמַן הֱיוֹתוֹ מְחֻבָּר עִם הַחֹמֶר אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת בְּפֹעַל עַד אֲשֶׁר הוּא נִפְרָד מִן הַחֹמֶר וְאָז נִמְצָא בְּפֹעַל.
אָמַר רַבִּי לֵוִי: מָשָׁל לְעִירוֹנִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי בַּת מְלָכִים, אַף עַל פִּי שֶׁמַּאֲכִילָהּ כָּל מַעַדְנֵי מֶלֶךְ, אֵינוֹ יוֹצֵא חוֹבָתוֹ. לָמָּה? שֶׁהִיא בַּת מְלָכִים. כָּךְ כָּל מַה שֶׁיִּפְעֹל הָאָדָם עִם נַפְשׁוֹ אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ. לָמָּה? לְפִי שֶׁהִיא מִלְּמַעְלָה.
וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא חָסֵר מִשְׁתּוֹקֵק אֶל הַשְׁלָמָה, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה הֵם הַשְׁלָמָה אֶל הַנֶּפֶשׁ וּבִשְׁבִיל כָּךְ מִשְׁתּוֹקֶקֶת הַנֶּפֶשׁ אֶל הַתּוֹרָה וְאֶל הַמִּצְוֹת לָצֵאת אֶל הַפֹּעַל וְלִהְיוֹת מֻשְׁלָם.